אירועי המימונה ממחישים את הצורך הקיומי שלנו בנשיקות. כעת רק ניתן להגדיר באיזו נשיקה מדובר - בשביל זה המצאנו עבורכם מילה חדשה
אם הבנתי נכון את העידכונים האחרונים, זוהי, בקצרה, ההיסטוריה של המימונה: היו פעם מרוקאים שאחרי פסח נמאס להם מהמצות, מהתפוחי אדמה ומאימת הליפתית (ליפתית?! מה זה?). אז הם ארזו כמה עוגיות וקצת קמח לפני פסח, המתינו בסבלנות שבוע, הזמינו את השכנים והמציאו חג. עד כאן פרק א'.
המרוקאים - שבסך-הכל ביקשו לעצמם לאכול מופלטות בזמן שכולם עדיין מתבוססים בשאריות מצה שרויה בזיבולי שכל, מצאו את עצמם מוקפים בים פוליטיקאים, עסקנים ורקדניות בטן. זה לא חלום: שמעון פרס רוקד בגלאביה ואפילו אחד שקם מהמוות וראה לנגד עיניו מופלטות (פואד בן-אליעזר יבדל"א) - כולם במימונה. נראה שאם הערבים היו מצטרפים, אפשר היה לתקתק את חוזה השלום במזרח התיכון בשתי שניות, על כוס עראק.
עכשיו, לא משנה אם הגעת כאורח כבוד של אוניברסיטת קיימברידג' או שאתה סובל מפסוריאזיס בעור - אתה הולך להתנשק במימונה ובגדול. הבעיה שהנשיקה הזאת היא לא באמת נשיקה. זה במקרה הטוב קמפיין להפצה המונית של אפטר-שייב או במקרה הרע חלוקה שוויונית של הזיעה בין המשתתפים.
לכן, כמו שגאלו את הקולולולו ("צהלולים"), אני מבקש למצוא לנשיקת הלחי-ללחי מילה חדשה: מְשִׁיקָה (שם עצם; נקבה; שורש מ.ש.ק).
תחשבו על זה-
"ז'קלין, תביאי פה מְשִׁיקָה"
"אלברט הִתְמַשֵּׁק עם כולם, חוץ מז'וז'ו, הוא לא סובל אותו"
"פרקליטו של רמון: לא מדובר בנשיקה, מקסימום מְשִׁיקָה"
בשונה מהנְשִׁיקָה המפורסמת שהיא מגע אינטימי על-פי רוב (לידיעת קוראינו עורכי הדין הפליליים), לעתים תוך יניקה קלה, מְשִׁיקָה היא לא יותר מהִתְמַמְשְׁקוּת קלה עם לחיו של השכן. כשמה כן היא: היא משיקה בלבד. וכידוע: משיק למעגל נוגע בו בנקודה אחת בלבד, והדברים ברורים.
רגע, חיכיתם למילה חדשה למופלטה? נסו את שְׁמַנְצּוֹת, לַאָחַ"מָנִיּוֹת, בָּצֵק אַלִּים, סֵלֶבְּרִיטַעִים או שׁוּפוּנִיוֹת.