לפני כמה חודשים הייתה באוניברסיטה העברית שיחה עם ח"כ אילן גילאון ממרצ, שאמר בסרקאזם הקר שלו: "יש לנו מפלגה כל כך טובה, שאני אפילו מכיר את כל המצביעים שלה".
רבים מספידים את מרצ על התרסקותה בשנים האחרונות לאחר שצנחה לשלושה מנדטים, ובמגזר הדתי כל המרבה לספר ב"אובדן הדרך של השמאלנים" הרי זה משובח. אך בציונות הדתית המצב לא יותר טוב: מפלגת הבית היהודי, שגם לה שלושה מנדטים בלבד, מפורקת לאורכה ולרוחבה, המתח בשאלות היסוד של התנועה הולך ומתעצם ומהמפד"ל הגריאטרית נותרה בעיקר עסקנות ריקה. גם למפד"ל, כמו למרצ, היו פעם 12 מנדטים, שהתמוססו כאשר התרחש האסון הגדול של כל מפלגה: היעדר מנהיג. לא "מנהיגות" כמו שמכנים זאת היום, אלא מנהיג. איש אחד שבשבילו יש לתנועה בשביל מה להתעורר בבוקר.
מה המכנה המשותף לש"ס, האיחוד הלאומי והליכוד? לשלושתן יש מנהיג שבתוך מפלגתו הוא מלך. מנהיג שניחן בתכונה בולטת אחת: היכולת לסחוף מצביעים. אצל כל היתר המצב כמובן הפוך, כל שנתיים-שלוש מתחלף יושב-ראש שעיקר מאמצי ההישרדות שלו מתמקדים בהזדנבות אחר אנשי מפלגתו כדי שיואילו בטובם להשאיר אותו בגדולתו. מהר מאד ראשי סיעות הופכים פה לבדיחה, הם ומפלגתם המתפוררת.
למרבית המצביעים לא באמת משנה אם ראש המפלגה שלהם מוכשר, נחמד או מומחה להצעות חוק למען חתולי הבית. אזרחים רוצים מנהיג שיעורר אצלם את המיץ, שילהיב אותם, שיוכלו לומר עליו בערב שבת שהאיש, בשפה עממית, תותח.
פוליטיקה טובה לא נעשית על ידי פקידים חרוצים. ליברמן הציע 3 הצעות חוק בלבד בכנסת הנוכחית, נתניהו 1 ואלי ישי 0. לעומתם ניצב זבולון אורלב עם 333 הצעות חוק, מתוכן 66 עברו בקריאה טרומית, מה שהופך אותו לח"כ אולי הכי חרוץ בכנסת. האם הנתון הזה יביא לבית היהודי מנדטים? קדחת.
אל תבינו אותי לא נכון: לא אמרתי שאין צורך במחוקקים מצוינים. חשוב שכל ח"כ בתחומו יציע הצעות חוק מוצלחות ויעשה עבודה יסודית בתחום עליו הוא מופקד, כפי שעשו מאז ומעולם חברי הכנסת של המפד"ל. השאלה היא איך למנף את הפעילות הפרלמנטרית כלפי הציבור וכלפי התקשורת, כדי שערב הבחירות חריצות היתר לא תהפוך לעונש. בדיוק בשביל זה צריך מנהיג. אחד שלא מתבייש לקשור לעצמו כתרים, שמצטלם טוב, שיודע איך לזרוע את פעילות הכנסת האפרורית ולהצמיח ממנה קולות.
אני מבקש לעורר את עסקני המפלגה לרעיון הבא. יש המון שמות שמתעופפים באוויר לרגל הפריימריז שיתקיימו הקיץ במפד"ל, אבל שום מועמד לא נשמע מבטיח כמו ח"כ ציפי חוטובלי, 34, אישה, דתייה, ופוליטיקאית מנוסה. היא אידיאליסטית בלי קריצות, מוכשרת, חיובית ומלאת כריזמה. השפה שלה רהוטה והיא מבינה תקשורת, ופעילותה בכנסת הוכיחה שיש לה אג'נדה. היא תחזיר קולות אבודים שהתפזרו לליכוד ולליברמן, תבטא טוב יותר את המסרים של הציונות הדתית ותנער את המפלגה המפוהקת והתשושה הזאת מתרדמתה. צעירים, ליכודניקים, ממלכתיים, סטודנטים ודתל"שים – יכולים למצוא במפד"ל אלטרנטיבה ששווה לבחון בבחירות הקרובות.
אם נפלתם מהכיסא מצבכם טוב, זה אומר שיש ברעיון משהו מעורר. ואל דאגה לאובדן מצביעים כתוצאה מהעובדה שחוטובלי היא אישה, מדובר ממילא בקולות שילכו לאיחוד הלאומי.
פורסם גם באתר כיפה
רבים מספידים את מרצ על התרסקותה בשנים האחרונות לאחר שצנחה לשלושה מנדטים, ובמגזר הדתי כל המרבה לספר ב"אובדן הדרך של השמאלנים" הרי זה משובח. אך בציונות הדתית המצב לא יותר טוב: מפלגת הבית היהודי, שגם לה שלושה מנדטים בלבד, מפורקת לאורכה ולרוחבה, המתח בשאלות היסוד של התנועה הולך ומתעצם ומהמפד"ל הגריאטרית נותרה בעיקר עסקנות ריקה. גם למפד"ל, כמו למרצ, היו פעם 12 מנדטים, שהתמוססו כאשר התרחש האסון הגדול של כל מפלגה: היעדר מנהיג. לא "מנהיגות" כמו שמכנים זאת היום, אלא מנהיג. איש אחד שבשבילו יש לתנועה בשביל מה להתעורר בבוקר.מה המכנה המשותף לש"ס, האיחוד הלאומי והליכוד? לשלושתן יש מנהיג שבתוך מפלגתו הוא מלך. מנהיג שניחן בתכונה בולטת אחת: היכולת לסחוף מצביעים. אצל כל היתר המצב כמובן הפוך, כל שנתיים-שלוש מתחלף יושב-ראש שעיקר מאמצי ההישרדות שלו מתמקדים בהזדנבות אחר אנשי מפלגתו כדי שיואילו בטובם להשאיר אותו בגדולתו. מהר מאד ראשי סיעות הופכים פה לבדיחה, הם ומפלגתם המתפוררת.
למרבית המצביעים לא באמת משנה אם ראש המפלגה שלהם מוכשר, נחמד או מומחה להצעות חוק למען חתולי הבית. אזרחים רוצים מנהיג שיעורר אצלם את המיץ, שילהיב אותם, שיוכלו לומר עליו בערב שבת שהאיש, בשפה עממית, תותח.
פוליטיקה טובה לא נעשית על ידי פקידים חרוצים. ליברמן הציע 3 הצעות חוק בלבד בכנסת הנוכחית, נתניהו 1 ואלי ישי 0. לעומתם ניצב זבולון אורלב עם 333 הצעות חוק, מתוכן 66 עברו בקריאה טרומית, מה שהופך אותו לח"כ אולי הכי חרוץ בכנסת. האם הנתון הזה יביא לבית היהודי מנדטים? קדחת.
אל תבינו אותי לא נכון: לא אמרתי שאין צורך במחוקקים מצוינים. חשוב שכל ח"כ בתחומו יציע הצעות חוק מוצלחות ויעשה עבודה יסודית בתחום עליו הוא מופקד, כפי שעשו מאז ומעולם חברי הכנסת של המפד"ל. השאלה היא איך למנף את הפעילות הפרלמנטרית כלפי הציבור וכלפי התקשורת, כדי שערב הבחירות חריצות היתר לא תהפוך לעונש. בדיוק בשביל זה צריך מנהיג. אחד שלא מתבייש לקשור לעצמו כתרים, שמצטלם טוב, שיודע איך לזרוע את פעילות הכנסת האפרורית ולהצמיח ממנה קולות.
אני מבקש לעורר את עסקני המפלגה לרעיון הבא. יש המון שמות שמתעופפים באוויר לרגל הפריימריז שיתקיימו הקיץ במפד"ל, אבל שום מועמד לא נשמע מבטיח כמו ח"כ ציפי חוטובלי, 34, אישה, דתייה, ופוליטיקאית מנוסה. היא אידיאליסטית בלי קריצות, מוכשרת, חיובית ומלאת כריזמה. השפה שלה רהוטה והיא מבינה תקשורת, ופעילותה בכנסת הוכיחה שיש לה אג'נדה. היא תחזיר קולות אבודים שהתפזרו לליכוד ולליברמן, תבטא טוב יותר את המסרים של הציונות הדתית ותנער את המפלגה המפוהקת והתשושה הזאת מתרדמתה. צעירים, ליכודניקים, ממלכתיים, סטודנטים ודתל"שים – יכולים למצוא במפד"ל אלטרנטיבה ששווה לבחון בבחירות הקרובות.
אם נפלתם מהכיסא מצבכם טוב, זה אומר שיש ברעיון משהו מעורר. ואל דאגה לאובדן מצביעים כתוצאה מהעובדה שחוטובלי היא אישה, מדובר ממילא בקולות שילכו לאיחוד הלאומי.
פורסם גם באתר כיפה