מה, לכל הרוחות, עושה משה קצב באגף התורני בכלא? ומדוע ישנם דתיים המגוננים עליו כאילו היה קדוש מעונה? אם הדתיים היו מתנהלים בתבונה ובשכל, הם היו צריכים להוקיע אותו מכל הקשר דתי, ובכלל זה למנוע ממנו להיכנס לאגף התורני.
הרי כולם יודעים שמבחינת קצב, האגף התורני זה לוקסוס. שם הרי הוא ישים כיפה ויניח תפילין, יאכל בד"צ וימסור שיעורים, ומהר מאד הוא יהפוך ליקיר המגזר, אחד משלנו. בכל אגף אחר עברייני מין זוכים ליחס המשפיל ביותר, אבל לא אצל ה"תורניים" – שם יאזינו בשקיקה לסיפורי הרדיפה האישית, השד העדתי והשנאה כלפיו מצד התקשורת. שם לא צריך ללבוש מדי אסיר: קצב יוכל להמשיך להתהלך בחליפה ועניבה, ולהרגיש כאילו הוא עדיין נשיא המדינה.
מה נותר לאדם חילוני לחשוב? מה תבין כל אישה דתיה שחוותה השפלה מינית? כיצד יגיב הציבור בישראל? הרי איך שלא מסתכלים על הסיפור של קצב זה חרפה למגזר הדתי: האיש שלח את ילדיו למוסדות תורניים, נשא עימו כיפה לכל מקום, ניהל אורח חיים דתי ואף הקים בית כנסת במשכן הנשיא. הרשעתו הייתה הזדמנות מצוינת להתנער ממנו אחת ולתמיד, ולהכריז שלאדון קצב אין קשר לדת ולדתיים. אולם כאשר בית המשפט כבר חרץ את גורלו, השאירו הדתיים כהרגלם את הסוגיה ב"צריך עיון". ואני לא מדבר על רבנים שחתמו על מכתב להגנתו וראו בו קורבן מתוך מחשבה עיוורת שלא יתכן שאדם כמוהו יעשה מעשים כאלו, אלא על קולות שבוקעים בשיח המגזרי ומטילים צל עגום על הציבור הדתי כולו.
בתוך גל הדיונים על מקומה של האישה במרחב הציבורי נחשפת האירוניה במלוא עוצמתה: מנופפים בסייגים וחומרות בשם הצניעות, אבל מקבלים בזרועות פתוחות עבריין מין מורשע שאנס וחמד ושיקר. בבסיס זה עומד גם שוביניזם ותפיסה שגם למתלוננות יש חלק בעניין, שהרי הן גרמו לו לחשוב עליהן כעל אובייקט מיני, שהכל היה בכלל "רומן אסור", ושהנשיא לשעבר גם לא כל כך הבין למה היא מתכוונת כשהיא אומרת לא.
הגיע הזמן לומר את האמת: אדם שאונס לא יכול להיות דתי, גם אם הוא ישב מבוקר עד ליל וילמד תורה. גם מי שגונב, מכה או משפיל אדם אחר הוא לא דתי. כי להיות דתי זה לא רק להתנדנד בתפילה ולאכול כשר, להיות דתי זה להיות אדם מוסרי, ערכי וישר. וכמו שלא יעלה על דעתכם לכנות מי שאוכל חזיר בתואר "דתי", כך, בבקשה מכם, אל תשייכו את משה קצב למגזר ה"תורני".
אל עמוד הקלון הוצמדו בשנים האחרונות יותר מדי דתיים. די לנו בהם, אנחנו בהחלט לא צריכים יותר.
פורסם גם באתר כיפה
הרי כולם יודעים שמבחינת קצב, האגף התורני זה לוקסוס. שם הרי הוא ישים כיפה ויניח תפילין, יאכל בד"צ וימסור שיעורים, ומהר מאד הוא יהפוך ליקיר המגזר, אחד משלנו. בכל אגף אחר עברייני מין זוכים ליחס המשפיל ביותר, אבל לא אצל ה"תורניים" – שם יאזינו בשקיקה לסיפורי הרדיפה האישית, השד העדתי והשנאה כלפיו מצד התקשורת. שם לא צריך ללבוש מדי אסיר: קצב יוכל להמשיך להתהלך בחליפה ועניבה, ולהרגיש כאילו הוא עדיין נשיא המדינה.
מה נותר לאדם חילוני לחשוב? מה תבין כל אישה דתיה שחוותה השפלה מינית? כיצד יגיב הציבור בישראל? הרי איך שלא מסתכלים על הסיפור של קצב זה חרפה למגזר הדתי: האיש שלח את ילדיו למוסדות תורניים, נשא עימו כיפה לכל מקום, ניהל אורח חיים דתי ואף הקים בית כנסת במשכן הנשיא. הרשעתו הייתה הזדמנות מצוינת להתנער ממנו אחת ולתמיד, ולהכריז שלאדון קצב אין קשר לדת ולדתיים. אולם כאשר בית המשפט כבר חרץ את גורלו, השאירו הדתיים כהרגלם את הסוגיה ב"צריך עיון". ואני לא מדבר על רבנים שחתמו על מכתב להגנתו וראו בו קורבן מתוך מחשבה עיוורת שלא יתכן שאדם כמוהו יעשה מעשים כאלו, אלא על קולות שבוקעים בשיח המגזרי ומטילים צל עגום על הציבור הדתי כולו.
בתוך גל הדיונים על מקומה של האישה במרחב הציבורי נחשפת האירוניה במלוא עוצמתה: מנופפים בסייגים וחומרות בשם הצניעות, אבל מקבלים בזרועות פתוחות עבריין מין מורשע שאנס וחמד ושיקר. בבסיס זה עומד גם שוביניזם ותפיסה שגם למתלוננות יש חלק בעניין, שהרי הן גרמו לו לחשוב עליהן כעל אובייקט מיני, שהכל היה בכלל "רומן אסור", ושהנשיא לשעבר גם לא כל כך הבין למה היא מתכוונת כשהיא אומרת לא.
הגיע הזמן לומר את האמת: אדם שאונס לא יכול להיות דתי, גם אם הוא ישב מבוקר עד ליל וילמד תורה. גם מי שגונב, מכה או משפיל אדם אחר הוא לא דתי. כי להיות דתי זה לא רק להתנדנד בתפילה ולאכול כשר, להיות דתי זה להיות אדם מוסרי, ערכי וישר. וכמו שלא יעלה על דעתכם לכנות מי שאוכל חזיר בתואר "דתי", כך, בבקשה מכם, אל תשייכו את משה קצב למגזר ה"תורני".
אל עמוד הקלון הוצמדו בשנים האחרונות יותר מדי דתיים. די לנו בהם, אנחנו בהחלט לא צריכים יותר.
פורסם גם באתר כיפה