אנחנו בהפסקת אש, חברים, זה הזמן לחשבון נפש קטנטן.
רק לפני שנתחיל, אני רוצה שנתעלם רגע מכל הקלישאות שמפמפמים בתודעה הלאומית שלנו, ונביט בעיניים חדות, ברורות, חסרות פניות, אובייקטיביות – על מאזן הרווח וההפסד של מבצע "שינוי כיוון", או בלשון העיתונות "מלחמת לבנון השנייה". יש למחוק את כל המינוחים הבאים: "צבא חזק" , "אפקט ההרתעה" , "צבא חכם" , "המעצמה הגדולה ביותר במזה"ת" , "לסבל יש מחיר" , "במלחמה יש הרוגים" ועוד טרמינולוגיה ישראלית נפוחה ומתנשאת.
אני גם לא רוצה לזרוק אמירות לחלל האוויר, כמו "אוי אוי אוי, איך הסתבכנו", או "צה"ל הפסיד, שיט אכלנו אותה" – כי זה לא ענייני. אני רוצה שאנחנו, שמביטים לרוב על המלחמה בעיניים חצי אזרחיות, נרים את הראש מאותה השאננות שהרגלנו בה את עצמנו.
הייתה מלחמה, וזה מה שקרה פה בחודש האחרון:
ברמה הלאומית
- העורף מותש. גמור. מרוסק. עם ישראל יכול לנפנף עד מחר בסטיקרים של בנק לאומי "אנחנו ננצח", אבל מדובר בעם עייף, ובצדק.
- אנחנו לא עם חלש. ברור שלא, אבל אנחנו עם מתוסכל. כי מי שיש לו צבא כ"כ מתוחכם ועוצמתי, מרגיש נִפְסַד כשמולו עומדים 2500 איש – מיומנים, מחומשים, מאולפים, מורעלים – שמשתקים מזרח תיכון שלם, ועולם שמסתחרר מסביב. התסכול אוכל אותנו, המרירות מרסקת אותנו.
מדינית
- הרסנו את לבנון, הרגנו מאות אזרחים, השמדנו אלפי מבנים. לבנוניים חוזרים לבתים החרבים שלהם ומגבירים את שנאתם לישראל. יצרנו לעצמנו אומה עוינת נוספת. הרגנו 400 חיזבאללה אבל הבאנו עלינו מאה אלף פליטים עם פוטנציאל חיזבאללה. אולי אזרחים שהיו חותמים אתמול על הסכם שלום עם ישראל – היום יהססו, היום יעמדו לנו למשטמה.
- איבדנו נקודות חשובות בזירה המדינית. ישראל הוכיחה שהיא אינה עומדת בקרדיט שמציב לה העולם, ולא מצליחה להשמיד את החיזבאללה. ועכשיו העולם נושא את עיניו ושואל, האם לישראל מגיע קרדיט נוסף? האם מלחמתה בטרור מוצדקת? והאם אנחנו עומדים ביעדים?
צבאית
-
בתחילת המלחמה ירו על הצפון 110-130 קטיושות ביום. נכון לתחילת השבוע, הגענו ל- 270 קטיושות ביום אחד – וכל זה אחרי פעילות צבאית אינטנסיבית שזהו מחירה:
119 חיילים הרוגים, 59 אזרחים הרוגים, 4262 פצועים מתוכם 700 חיילים. - החיילים שלנו עדיין נעדרים, הפכנו את עצמנו למקום הרבה פחות בטוח; נופלים טילים בחדרה – שנים כבר לא הגיעה האש לנקודה כ"כ דרומית; נזקקנו לשירותי יוניפי"ל כדי להשתלט על דרום; נפלנו להסכמים רופסים, מעורפלים; השארנו את נסראללה בחיים, ערערנו את אמון האמריקנים בנו; אבדנו אמון של חיילי מילואים שעומדים היום באלפיהם כדי להתריס כנגד השימוש הציני שנעשה בהם.
כלכלית
- באמצע עונת הקיץ, מאות אלפים מאבדים את פרנסתם. איבדנו תקציבים לחינוך ולרווחה, לבריאות ולקליטה, בעבור כסף המלחמה.
- 23 מיליארד, זה הסכום שמדברים עליו היום. לא אוסיף. כי נזקים של מלחמה לא סופרים בכסף.
- תִּזַכרו רגע בתושבי הצפון במקלטים. עכשיו תחשבו על המילואימניקים שהתחננו לתגבור המזון. אלמלא תרומותיהם של נדבנים וגידאמקים המצב היה קטסטרופאלי. למה? כי התרגלנו (הממשלה) להגביר את התלות באנשים טובים. הפכנו לנזקקים. לפושטי יד. לנדבנים, לקבצנים.
לא אוסיף, עייפתי.
במלחמה אין מנצחים,
מאז 67' לא ניצחנו.
עודנו באופוריה.