בין המיצרים. אז והיום.

ט"ז תמוז תשס"ו

ימים קשים לישראל.

אני כותב את הדברים כשעתיד גזרת הצפון לוט בערפל. אקטואלי מתמיד, ערב צום י"ז בתמוז, רגע לפני תקופת בין המיצרים – נדמה שישראל נכנסת לתקופה סבוכה ומעורפלת. יש תחושה שקלחת חדשה, אלימה מאין כמותה, של מלחמה וכעס ויצרים ולאומנות ודם – עוד פעם, דם – רובצת לפתחנו.

חמישה דברים, אומרת המשנה, אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז:

נשתברו הלוחות,
ובוטל התמיד,
והובקעה העיר,
ושרף אפוסטמוס את התורה,
והעמיד צלם בהיכל.

והיום? חיזבאללה חוטף שני חיילים, חיזבאללה משמיד טנק ישראלי, חמאס מחזיק בחייל ישראלי, קרבות הדמים בעיצומם.
אלפיים שנים, ההיסטוריה מהתלת בנו, גלגל חוזר בעולם.

* * *

ימי בין המיצרים הם ימים של פורענות. כל שנה, בשלושת השבועות הללו קוראים בשבת שלוש 'נבואות פורענות', ובשבוע הבא, בהפטרת פרשת מטות, נקרא כך:

רְאֵה הִפְקַדְתִּיךָ הַיּוֹם הַזֶּה, עַל-הַגּוֹיִם וְעַל-הַמַּמְלָכוֹת, לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ, וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס-- לִבְנוֹת, וְלִנְטוֹעַ...
וַיֹּאמֶר ה', אֵלָי: מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה, עַל כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.
כִּי הִנְנִי קֹרֵא, לְכָל-מִשְׁפְּחוֹת מַמְלְכוֹת צָפוֹנָה--נְאֻם-ה'...
וְדִבַּרְתִּי מִשְׁפָּטַי אוֹתָם, עַל כָּל-רָעָתָם...
אַל-תֵּחַת, מִפְּנֵיהֶם--פֶּן-אֲחִתְּךָ, לִפְנֵיהֶם.
וַאֲנִי הִנֵּה נְתַתִּיךָ הַיּוֹם, לְעִיר מִבְצָר וּלְעַמּוּד בַּרְזֶל וּלְחֹמוֹת נְחֹשֶׁת--עַל-כָּל-הָאָרֶץ:
לְמַלְכֵי יְהוּדָה לְשָׂרֶיהָ, לְכֹהֲנֶיהָ וּלְעַם הָאָרֶץ.
וְנִלְחֲמוּ אֵלֶיךָ, וְלֹא-יוּכְלוּ לָךְ:
כִּי-אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם-ה', לְהַצִּילֶךָ.
(ירמיהו, א')

הנביא רואה בחזיונו רעה. כמו היום, גם אז, הרעה נפתחת מצפון.

מחר בבוקר יכנסו כנראה טנקים של צה"ל לשטח לבנון. מטוסי חיל האוויר יפציצו כמה מוצבי חיזבאללה, והסאגה המוכרת של חטיפות החיילים תחזור על עצמה. כל איזה שנתיים יש איזה סיפור עם חטופים וחטיפות. גם הפעם, זה לא הולך להסתיים בקלות.

לצערי יש לי תחושה רעה לאחרונה. אין לנו את האומץ של ימי קום המדינה ולא את העמידוּת של ימי הנביאים.
היום אנחנו מבולבלים ומפוחדים. פזורי דעת שכמותנו, אובדי עצות, תוהים ובוהים, רופסים, מתחסדים, הססניים, מתחשבנים, לא מיידיים, לא זריזים, גמלוניים, מגושמים, חלשים. אנחנו לא הורסים ולא בונים. אנחנו מתגוננים.
כל הזמן מתגוננים.

ועכשיו גם באו עלינו מיצרים, ומכל מקום אין איש שיכול לפטור את עצמו מכל הנ"ל.

לימים טובים.